Skip to content

משלב לשוני כאינטרפטציה עצמית.

יוני 24, 2011

משלב לשוני הוא מושג המוכר לכולם מהימים בהם למדו(או לומדים) בבית הספר התיכון והיסודי. כשלעצמו, הרעיון העומד מאחורי המשלב הלשוני איננו מעניין במיוחד משום שהוא מהווה כלי למדידת כללים חברתיים הנהוגים בעת השימוש במבע. כלומר, המשלב הלשוני הוא אסופה של חוקים בלתי כתובים הקובעים באילו מילים ומבנים תחבירים יש להשתמש בסיטאוציות מסוג זה, ובאילו מילים יש להשתמש בסיטואציות מסוג זה.

מחקרים בלשניים מצאו כי אותם חוקים בלתי כתובים הופכים נהירים לזאטוטים זמן מועט לאחר הזמן בו החלו אלו מדברים. הווי אומר – פעוט שזה עתה למד להביע עצמו במילים (גם אם בצורה שבורה ובלתי תקנית) יפנה לגננת באופן שונה מהאופן בו פונה לאימו כשהוא מעוניין להבהיר לזו או לזו שמשועמם ועליהן לעשות משהו בנידון.

מחקרים בלשניים אחרים, מצאו כי לשפה השפעה מכרעת על התפישה.  דוגמה לכך ניתן לראות בשפתם של האברוג'ינים הנעדרת מושג של זמן. במילים אחרות, אלמנט הזמן שיש לו מקום חשוב כל כך בחיים המודרניים המערביים – חסר כל משמעות עבורם. דוגמה אחרת להשפעתה של השפה על התפישה טמונה באופן בו נכתבת השפה. כשנתבקשו דוברי הערבית והעברית לסדר תמונות על פי סדר, הניחו אלו את התמונה הראשונה בצד ימין, ואילו דוברי האנגלית, הצרפתית, הגרמנית ושאר השפות הלטיניות מיינו את התמונות מן הצד השמאלי לימני.

דוגמה נוספת מצאו במחקר שנערך בדוברי סינית ויפנית אל מול דוברי האנגלית. אלו צפו בסרט המתאר שרשרת של מעשים ונדליסטים ונתבקשו, בסיומה של הצפייה לציין מי מהדמויות ביצעה אי אלו מעשים הרסניים. התוצאות שהשיגו דוברי האנגלית במבחן זה היו גבוהות במובהק מהתוצאות שקיבלו דוברי היפנית והסינית, משום ששפות אלו נוטות שלא להאשים ולהצביע על אדם ספציפי – עשה מה שעשה. ולסיום, מחקר נוסף שהתבצע בתחום הראה כי דוברים דו לשוניים של עברית וערבית, מגלים חיבה רבה יותר כלפי יהודים בשעה בה הם מדברים עברית, ולהיפך.

אני מעוניין להרחיב את הרעיון הנ"ל לכדי רמה נוספת, תת שפתית. להעלות השערה  על פיה לדיבור במשלב מסוים, ובעיקר, לחשיבה במשלב מסוים ישנה השפעה על האופן בו תופש הדובר את המציאות. אני רוצה להתייחס למשלב לשוני כאל אינטרפטציה עצמית. כל רמה אחרת של השפה, אטען, מייצגת דפוסי התנהגות השונים מדפוסי הההתנהגות המיוחסים לאחרת. חשוב לציין שכל רעיון פוסטמודרניסטי אודות יחסיות ידחה על הסף. השינויים בתפישה תלויים בשפה עצמה, כך שלעובדה שמשלב מסוים עלול להיות גבוה עבור אחד, ונמוך עבור אחר – אין חשיבות.

מעניין במיוחד לחשוב באופן זה כאשר בוחנים שינויים שעברו הדורות. היינו, העברית של לפני חמישים שנה עיצבה באיזשהו אופן את המחשבה ותפישת המציאות של דוברי השפה, ואילו העברית של ימינו מעצבת תפישה ומחשבה השונים, אך בכל זאת דומים לאלו שתפישתם עוצבה לפני כחמישים שנה.

חשוב לזכור כי הדוברים הם אלו המעצבים את אותם שינויים זעירים בשפה, אך השפה, בתורה משווה תבנית לדובריה. זוהי מערכת יחסים דו צדדית והדדית. ואם לחזור להשערת האינטרפטציות – האם אנו נוהגים לבטא רגשות מסוימים במשלב אחד, ורגשות מסוג שונה במשלב אחר? התשובה היא בבירור כן – הכול יודעים כי בני אדם היוצאים מכליהם מרבים להשתמש בביטויים השאולים משפת הרחוב וממשלב המכונה בידי אקדמיות למיניהן – סלנג. אך באיזה משלב נוטים בני האדם המביעים קנאה (בינם לבין עצמם, ובינם לבין אחרים) להשתמש? והאם תכליתו של המשלב הלשוני הגבוה להביע מילות אהבה? ואולי הקשר שבין המשלב לרגש טמון במדרגת הסולם האבולוציוני אליו הוא משתייך? וייתכן כי השימוש במשלב מסוים מעורר את תחושת הסקרנות? ויותר מכך – האם יש להעניק חשיבות למשלב הלשוני של השפה בו מוענק החינוך לעוללים? ואולי יש להקדיש מחשבה ולנסות לנתב האופן בו לומדים עוללים משלבים לשונייים, לקבוע סימני דרך ולהתוות את כיוון התנועה – מעין "1984" ממשי ולשוני, עולם טוב יותר?

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. מיכאל permalink

    אכן ייתכן שהמשלב הלשוני משפיע, במובן זה או אחר, על התפיסה, אך המאמר לא מדגים מפורשות מתי תהליך כזה קורה (אם כי הכיוון ההפוך – כלומר, השפעתם של מצבי רוח על משלב לשוני – הודגם יפה). הקונספט מעניין, אך חסרים ממצאים.

    לא קראתי את המחקר(ים?), אבל לפחות מהסקירה שלך, לא השתכנעתי שהשפה מסוגלת להשפיע על התפיסה. הנה לך פירוש אחר של תוצאות המחקר:

    – העובדה ששפתם של האברוג'ינים נעדרת מושג של זמן (מאד מעניין לשמוע, דרך אגב), מעידה על כך שאין להם, במרחב הזמן, יכולת התבטאות והתמקמות שפתית מפותחת כמו שלנו. בהחלט ייתכן שהם תופסים את הקונספט של זמן באופן אינטואיטיבי – למשל, כתחושה של שינוי – אך החברה והמנהגים שלהם מובנים באופן שמאפשר להם לעקוף את הצורך להתייחס לנקודות טמפורליות באופן שיטתי, ועקב זאת השפה שלהם לא התפתחה בכיוון הזה. דהיינו, ייתכן מאד שהם מבינים זמן מהו, אך לא מסוגלים (ולא צריכים) להביע את ההבנה הזאת בדרכים תקשורתיות שאנחנו, שגדלנו בתרבות שונה ומורגלים בהליכי התבטאות שונים, מכירים. וייתכן אף שהם באמת לא מבינים זמן מהו – אך זה פועל יוצא של החברה והתרבות שלהם, ולא של שפתם.
    – ההעדפה של דוברי שפות לטיניות את השמאל מהימין – פשוט הרגל. באנגליה נוהגים בצד שמאל, למשל, ולכן הנהגים מתרגלים להסתכל על השלטים בכבישים בסדר אחר מנהגים בארץ. שפות לטיניות שנכתבות משמאל לימין מרגילות אותנו לארגן דברים משמאל לימין מטעמי נוחיות. ה-ABC נכתב משמאל לימין. רשימות באנגלית מאורגנות משמאל לימין. אני לא חושב שיש כאן הבדל תפיסתי אלא פשוט עניין של הרגל.
    – הממצאים על השפה הסינית והיפנית הם למעשה ממצאים על ה\חברה\ הסינית והיפנית. יש כאן בלבול של cause and effect -החברה הסינית מעודדת קונפורמיות וקולקטיביזם, והשפה הסינית התפתחה בהתאם.

  2. מיכאל permalink

    – הwarming up שלנו לערבים, או לישראלים, כשאנחנו דוברים בערבית ועברית בהתאמה, לא נובע ממבנה השפה אלא מהאסוציאציות החברתיות שעולות לנו כשאנחנו משתמשים בשפות אלו. כשאני משתמש בעברית בהקשרים פוליטיים, האסוציאציות שעולות לי הן אסוציאציות על המצב החברתי מנקודת המבט של העיתונים בעברית שקראתי, שמן הסתם נכתבו מנקודת מבט ישראלית, ולכן סביר יותר להניח שאדבר מתוך ביאס מסוים לטובת ישראל. כשאני מדבר ערבית – ההפך. ואפילו אם לא מדברים על פוליטיקה – כשאני מדבר עברית, אני חושב על ארץ ישראל, קרובים שלי בארץ ישראל, וכו'….

  3. קודם כל, נחמד לקבל תגובה. חושב שהאחרונה הייתה לפני יותר מחצי שנה. בכל אופן, אני מסכים איתך שחסרים ממצאים, וקצת מסתיי (למרות שמוחמא) מן המילה "מאמר". מדובר באוסף של מחשבות שנתתי להן צורה, משהו שאולי יוליד מאמר בעוד שנים מספר. מעבר לכך, אני חייב להודות, שמה שהיה לי בראש כשכתבתי את המאמר היה עניין הרגשות. כל הממצאים האחרים שסיקרתי הובאו בכדי לספק סימוכין (עקיף אמנם) לענין הרגשות. בכל אופן, אני יותר ממקבל את הביקורת שלך, ושמחתי לקרוא אותה.

  4. tמיכאל permalink

    בשמחה. מצער אותי שאתה לא מקבל יותר תגובות – הבלוג שלך נחמד מאד. אבל קצת קשה להיות mainstream כשאסטרטגיית השיווק שלך היא קישור של דרך אגב לבלוג בחתימה באיזה פורום נידח… 😉

    בכל מקרה, אם מתמקדים רק ברגשות – הרעיון באמת נשמע סביר. כמו שהסכמנו, חסרים ממצאים, אבל באופן שטחי – אם המשלב הלשוני שלנו מסוגל להשפיע על רגשות המאזינים (בשיר, בנאום, …), ייתכן מאד שיוכל להשפיע גם עלינו, הדוברים, לפחות באופן תת-הכרתי.

    כהערת שוליים, אני נזכר שהרומן Nineteen Eighty-Four של ג'ורג אורוול דן יפה, אם כי במסגרת פוליטית, בהשפעות השפה על אופן המחשבה שלנו (דווקא במובן שמתקשר יותר לפוסט אחר שלך כאן – על ההשפעות של רמת הסופיסטיקציה של השפה על ההתבטאות). אם לא קראת – מומלץ (אם כי לא "בחום", כי הספר לא לכולם).

  5. הו, פעם היה לו שיווק אגרסיבי יותר, זה לא ממש עזר. מעבר לכך, כחמישים אנשים שונים נכנסים לכאן בממוצע (גוגל), כך שאני לא לגמרי בטוח שפרסום הוא העניין. את 1984 הזכרתי בפסקה האחרונה, ולא לחינם. בכל אופן, תודה על התגובה ואפילו על המלצה.

  6. מיכאל permalink

    נכון, לא שמתי לב. ביזרי שפספסתי את זה. או שאולי לא פספסתי את זה ומשם בא לי הרעיון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: