Skip to content

ספר מספר 16 – קרל מברסט/ז'אן ז'נה

מאי 20, 2011

כל שיצא לו לדבר איתי על ספרים בשלושת החודשים האחרונים (או קרא חלק מהפוסטים שפורסמו כאן), אולי קצת פחות, יודע כי הספרים אותם מחפש אני הם ספרים המלאים במשפטים שיותירו אותי פעור פה – משפטים העומדים בפני עצמם, מהווים יחידה נפרדת, כאלו שאפשר להתייחס אליהם כמכלול וכאל חלק ממכלול.

 ספרים המצליחים לעמוד בציפייה, המצליחים לבצע תמה אמנותית זו באופן הקרוב לשלמות – מעטים הם. "קרל מברסט" שכתב ז'אן ז'נה, הוא אחד מאותם הספרים. קשה להתנגד לפיתוי ולכתוב כי מבין כל הספרים שקראתי – הוא הספר הקרוב ביותר אל אותה האידיאה. יחסי השכנות הללו מתממשים משום שז'נה – בניגוד גמור לכותבים אחרים – אינו מסתפק במשפטים מוחלטים, ומרחיב את התמה האמנותית שהגיתי (או אולי בעצם הגה הוא) – עד כדי פרקים.

 כוונתי היא שמשפטיו של ז'נה – עומדים בפני עצמם, וכי פרקיו של הספר שכתב – עומדים אף הם בפני עצמם. במידת מה, דומה הקריאה בספר לקריאה באוסף סיפורים קצרים הקשורים קשר ישיר ועקיף אחד למשנהו – מלאים במקומות ובדמיות החוזרות ונשנות.

 המקומות והדמויות הללו, יחד עם שפה גבוה ומלטפת בוראים יש-מאין תחושה של חיבוק. בעת הקריאה חשתי כאילו המילים עצמן מושיטות יד, ולא כזו המורכבת מאותיות, יכולתי לחוש בחום העובר מן הדף אל הפה שהגה המילים בלחישה, איך מתפשט בכל הגוף ואנדרופינים מתפוצצים במוח.

תחושת הליטוף מקורה לא רק בשפה ובמשחק עימה, כי אם גם בסיפור אותו מיטיב ז'נה לטוות. המיניות המרומזת הבאה לידיי ביטוי כמעט בכל דפיו של הספר – הומו או הטרו-סקסואלית, ערפיליה של ברסט, דמותו של המלח והאופן בו פונה המספר אל קוראיו – הם שמלבים את התחושה ולא מאפשרים לדעוך.

כל אלו – די והותר בהם על מנת להרכיב ספר מוצלח שיש במהותו יותר מהנאת הקריאה, אך כפי שהיה עליכם לצפות מחלקו הראשון של משפט זה – לא די בכך. לכל אלו מתווספים שינויים בקונטציות של מילים. אם הספר פותח בהצהרה המשונה כי "המושג רצח מתקשר בדרך כלל במחשבותנו עם ים וימאים", והקורא הממוצע, ירכין ראשו ויעווה מצחו – "מחשבות", עם הזמן, ילך ויתקשר המושג רצח בעולמו הפנימי עם ים וימאים, ויחד עם מושג זה, יתקשרו גם מושגים ומילים נוספות – שזורות אלו באלו, חומקות אל חדר האסוציאציות וההקשרים – מבלי משים.

ייתכן כי טענתו של סארטר בנוגע לעליונתו של ז'נה ככותב – תקפה, וכי הזמן שהשקיע בכתיבת ניתוח מעמיק של התפתחותו האקזיסטינציאלסטית של ז'נה – לא בוזבז. אם כך, ואם כך – מדובר בספר שכל בן תרבות – כדאי שיקרא. לאט ולא במהירות, שלא לאבד את תחושת ההשראה כמו כתיבה שמציפה הקריאה.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. נהדר. אקרא מהתחלה עד הסוף, כשתהיה לי טיפה מוטיבציה.

Trackbacks & Pingbacks

  1. ספר מספר 17 – אמנות המלחמה/סאן טסו « מתחת לאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: