Skip to content

ספר מספר 13 – דמיאן/ הרמן הסה

אפריל 30, 2011

"דמיאן" שכתב הרמן הסה (תרגם דב קווסטלר) הוא רומן חניכה, המספר סיפורו של אמיל סינקלר.  תחילתו של סיפור החניכה היא בילדות, וכפי שהילדות היא התקופה הנוחה וחסרת הדאגות ביותר על פי עמדתם של רבים (כפי שטורח הסה לציין), כך גם חלקו הטוב ביותר של הספר (ואולי דווקא לא על פי דעתם של רבים) הוא הפתיחה (הלא היא הילדות). מוצלח כיוון שלסיפור ולפרטים ישנה משמעות, משהולכים ונעלמים עם הפיכת דפי הספר. את מקומם תופסים תופסים הרהורים עמוקים אודות הווייתו של עולם. הרהורים אלו כשלעצמם – היו יכולים להיות מעניינים, אך חרף העובדה כי הרהורים בהם מלא הספר, מילאו גם את דפיו של "זאב הערבה", קשה לומר כי עוררו בי מעבר לעניין מועט.

נוסף על כל אלו, הנימה הדידקטית המאפיינת את כתיבתו של הסה מגיעה לשיאים חדשים. לפרקים נדמה היה כי אני מאזין להטפת מוסר מוסרנית במיוחד מפיה של מנהלת בית הספר, לפרקים אחרים נדמה היה כי חוזה אני במטיף אקזיסטנציאלטי העומד על פני במה וחושף בפני ההמון את צפונות ליבו והאקזיסטנציאליזם. החשיפה הייתה נעשית תוך כדי גילוי ולא במכוון של נקודת החולשה הגדולה ביותר של התורה אותה ניסה המטיף להנחיל – ההוראה כיצד יש להגיע אל עצמך, על אף הטענה כי לכל אדם דרך ייחודית משלו.

ראוי לציין שהקשיים שבדרך להגיע אל עצמך מוצגים באופן משכנע, ולעתים נדמה היה כי אני אינני עצמי, אלא  אחד מבני האדם המאמינים בסמלים ובאלוהויות בלתי נראות עליהם נכתב רבות בספר – מתחזה. הפקפוק התעורר כיוון שאני מעולם לא נתקלתי בקשיים מורכבים ורבים כל כך בדרך להגיע אל עצמי. מיותר לציין כי נרגעתי במהרה. חבל כי תחושת הבדידות אותה דורש הרמן הסה מכל אדם המעוניין להביט אל תוככי עצמו לא הייתה משכנעת באותה מידה, ובעת הקריאה בה או שמא עלי לומר – עליה, עלתה בי תחושה של זיוף וכפייה.

למרות כל אלו, לא ניתן להכחיש את הקביעה לפיה הסה הוא כותב מבטן ומלידה. הדרך בה מתאר הדברים חדורה התלהבות אותה ניתן למצוא רק אצל מספרי הסיפורים הטובים ביותר, ואילו השפה, אף שאינה חגיגית ויפה כשפתה של ליברכט, מוצלחת עד מאוד. הצטערתי כי לא ניתב את כישרונו לכיוונים אחרים שהיו יכולים להיות מלאים ומעניניים יותר – חינוכיים פחות וניהליסטים יותר.

בסופו של דבר, אני ממליץ לכל מי שמעוניין לקרוא בכתביו של הסה לעיין ב"זאב הערבה", את הקריאה ב"דמיאן" אני ממליץ רק לאלו שמשתוקקים לקרוא שוב בשפתו ובעולמו הפנימי הפשטני במידת מה. מיותר לציין כי התאכזבתי.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. drshoko permalink

    עוד לא קראתי, אבל כתבת 12 פעמיים '-'

  2. תוקן והכול.

  3. דליה שחף permalink

    תגובתך לספריו של הסה הם ההזדמנות להבין שוב עד כמה על טעם וריח אין להתווכח לטעמי דמיאן הוא הטוב שבספריו של הסה, סידהרתא חלש חלש חלש למרות שהגעתי איליו דרך ספרו של אפללפלד שבו הוא מתאר את הספר סידהרתא כמי שהציל אותו בשואה . הספר מתאר את חייו של סינקלר/הסה והצצה זו לחייו מרתקת במיוחד כשהיא כתובה היטב בניגוד לנרקיס וגולדמונד שאולי התירגם עשה לו עוול אבל גם התוכן רחוק מלהיות מרתק למרות שכשלמדתי אותו לבגרות המורה לספרות עשתה ממנו מטעמים אכילים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: