Skip to content

ספר מספר 12 – תפוחים מן המדבר/סביון ליברכט

אפריל 29, 2011

תפוחים מן המדבר הוא קובץ סיפורים קצרים מאת סביון ליברכט. בראש ובראשונה -"תפוחים מן המדבר" הוא ספר ישראלי. ישראלי משום שעלילת הסיפורים מתרחשת בישראל, ישראלי משום שהדילמות עליהן נכתב בספר הן ישראליות וישראלי משום שכך נכתב על גבי הספר. ראוי לציין כי בניגוד גמור לאתגר קרת ודומיו, ליברכט אינה מתיימרת להציג את המציאות הישראלית כפי שהיא מקרוב. גיבוריה של ליברכט הם בניאנוש פשוטים בעלי ראייה ייחודית ובלתי ישראלית בעליל. אלו נקלעו מפאת חוסר מזל למציאות הקשה והמתמדת

העברית השגורה בפיהם של גיבורי הספר היא מה שסבים וסבתות נוהגים לכנות "עברית של שבת". עברית של שירה וניקוד, של גננות ומורות בבית הספר היסודי. עברית זו מובילה הקורא לתחושה כי אין מדובר בטקסט של מה בכך, כי יש לקרוא שורהשורה, מילהמילה, אי אפשר להרשות לפספס. תחושת הקדושה והחגיגיות מיוחדת במינה, ולא יצא לי להיתקל בה במקומות אחרים, אפילו לתנ"ך אין את אותה העוצמה. מפחד אני לדמיין את מידת ההשפעה שהייתה יכולה להיות לסיפוריה של ליברכט במידה ומאחורי אותה תחושה של קדושה היה עומד דברמה מוצק, של מה בכך.

אין בכוונתי לומר כי כל שיש בסיפוריה של ליברכט הוא חגיגיות של שירה ושל שבת, אף על פי כי בעיניי מדובר ביותר מדי והותר. הסיפורים כולם אפופים ברגשות עזים ובביקורת חברתית נוקבת ועם זאת כואבת כלפי החברה ובני האדם בפרט. כמעט מעל כל הסיפורים מרחף לו ענן שחור בדמותה של השואה ומחנות ההשמדה, ברובם, משמיע רעמים ויורק ברקים, אך גם בסיפורים בהם לא מוזכר במפורש ניתן לחוש, לראות ולדמיין ברקים וגשם של אימים.

הענן המרחף מעל לדפיו הצחורים של הספר, מעניק לסיפורים עומק שקשה למצוא ביצירות קצרות. מעין משמעות נוספת ונסתרת, נחבאת אל כלים, שעולה רק כתוצאה מעיון רב וקריאה חוזרת ונשנית. אף על פי כן, סיפור אחד לא קראתי יותר מפעם אחת – חששתי שהקדרות זהה לחגיגיות כשמדובר במובן ההתעמקות, ואם חשקה נפשכם בכנות – הסיפורים לא טובים מספיק על מנת לאפשר קריאה שנייה.

מותר כי התחושות והרגשות הבלתי מומשים הללו הן תוצר של כתיבה בוסרית. בכל זאת מדובר בספרה הראשון של ליברכט, ויש טעם ואפילו הרבה, לנסות ולקרוא בספריה שפורסמו לאחר מכן. אולי התגברה על הצורך לכתוב תיאורי טבע מרהיבים ומנותקים. אולי למדה להיגמל מן הנימה הדידקטית המאפיינת את פסקאות הסיום

אם כך, ואם כך – הכתם נשאר על הקיר. והקריאה בכתביה או לפחות, בספרה "תפוחים מן המדבר" של ליברכט מומלצת. היא מחוללת תחושה של הזדהות בכל אותם אנשים יהירים ומתנשאים כמותי,  אלו שלא מצאו ומוצאים נחמה בסיפוריו של קרת. ואם יורשה להעיר – כתיבתה גם טובה בהרבה. מכתיבתו שלו ומכתיבתו של כל סופר אחר ישראלי אחר ששלח ידו באמנות הסיפור הקצר, למעט אורלי קסטל בלום. והמאבק בין השתיים, על התואר הנכסף מתנהל בכוחות שקולים – לעתים זו, ולעתים זו.


מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. אשף הגשמים 33 permalink

    נחמד, נהנתי לקרוא את הביקורת. אין לי ממש מה להוסיף, שמתי לב שאתה נהנה מהמילה קדושה בזמן האחרון, גם השתמשת במילה "כי" 6 פעמים, ספרתי. הדבר היחידי שהייתי ממליץ לבדוק, הוא החלק על הכתיבה הבוסרית. אף על פי שזהו ספרה הראשון של ליבריכט, אם אני זוכר נכון מהשיחה איתה הסיפורים נאספו לאורך מספר שנים. צריך לברר את השנה בו יצא הספר לאור, אולי זה יזכיר לי.

    בהצלחה באתגר.

Trackbacks & Pingbacks

  1. ספר מספר 12 – דמיאן/ הרמן הסה « מתחת לאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: