Skip to content

ספר מספר 11 – אוניית המגדלור/זיגפריד לנץ

אפריל 24, 2011

כמו מגדלור המתווה דרך לספינות המפלחות גלים מבעד לשרטונים ולקצף לבן, התווה ספרו של זיגפריד לנץ – “אוניית המגדלור" את דרכי חזרה אל הכתיבה. כתיבת ביקורות. הספר מספר סיפורה של אונייה המוחזקת יומם וליל בידיי עגרונים מעל פני ים. תפקידה (כפי שניתן היה לנחש מן השם) הוא להוות אור לגויים, לדאוג לכך שכל ספינה וספינה תחזה במיקומו המדויק של שרטון הנמצא בקרבת מקום.

החיים על הסיפון אינם מעניינים במיוחד, ולעיתים נדמה (וגם נרמז על ידי הכותב) כי מהווים מעין אידיאה לסדר עצמו. לילה אחר לילה כותב רב החובל את שהתרחש באותו היום. יום אחר יום, יושב הקשר בחדר האלחוט ומדווח "להנהלה".שעה אחר שעה, יושב הספן התורן במרפסת מרוצפת העץ שעל התורן העומד במרכזו של הסיפון ומשקיף.

הסדר המופתי נשבר בשעה בה עולים שלושה אנשים אל הסיפון, ולמעשה, מציל את הספר ממלכודת הטרחנות. האחד – דוקטור בעל אצבע שעירה וטבעת ירוקה, השני – בריון מגודל בעל שפה שסועה ואילו השלישי – רזה ומתוח, בעל חזות פסיכופתית.

מרגע זה ואילך נפרשת רשת סבוכה של קונפליקטים, המנסה ללכוד את הקורא, יחד עם הדמויות – בהתחבטות מוסרית,לאלץ אותו לנקוט עמדה. נראה כי על אף העמל הרב שהושקע בהתקנתה, דרוש היה לעמול יותר. הרשת לא סבוכה מספיק על מנת לאלץ אותי, כקורא, לקחת צד בסכסוך. האווירה מרוחקת ושום קשר לא הצליח להיווצר ביני לבין רב החובל או כל אדם אחר ששהה על הסיפון.

נקודת החוזק העיקרית של הנובלה טמונה דווקא בריאליזם החד והמלוטש האופף את הכתיבה – התיאורים מדויקים והדוקים, ממש כמו מכנס חדש הנצמד יתר על המידה ומגרד את העור. אני איני רגיל ללבוש מכנס צמוד ולפיכך עורי כמעט והתקלף. את השכבה החדשה, זו שגילה החיכוך, אהבתי , ונראה היה לי שהיא טובה מן השכבה שהשלתי כמו הייתי נחש.

על אף הגירוד המתמיד, את הספר קראתי בנשימה אחת. עצרתי מפעם לפעם, אך רק כיוון שהסביבה הקרובה לי לא אפשרה להמשיך ולקרוא. הכתיבה החדה והמדויקת מותחת עד מאוד, ולרגעים נדמה היה שמדובר במותחן. הניגוד הזה, שבין עלילה וכתיבה המאפיינים מותחן, לבין התחושה, היה עוצמתי במידת מה, ואהבתי את התחושה. מעבר לכך, התרגום טוב מאוד. לאורכה של הקריאה לא חשתי ולו לפעם אחד שמדובר בטקסט שאינו מקורי, בלידה שכשלה. חשתי כאילו קורא אני את המקור, ספר שנכתב בידי סופר עברי בשר ודם.

בסופו של דבר, מדובר בספר מוצלח, אם כי איני חושב שהוא ראוי למוניטין לו זכה ולפרס גתה לספרות. אודה ואתוודה כי ציפיתי ליותר מן הספרות הגרמנית (ולא בצדק),”זאב הערבה" של הרמן הסה הותיר עלי רושם עז. אולי הגיעה השעה להבין כי כותב אינו מייצג זרם שלם, וכי יכולתם של פרטים, אינה נמדדת על פי מיקום הגיאוגרפי כי אם בהתמדה וכישרון.


מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. drshoko permalink

    ביקורת מעולה. הצלחת לגרום לי לרצות לקרוא, למרות הדחייה שתאורך עורר בי בהתחלה.

    סביר להניח שאחפש את הספר בזמן הקרוב, או לפחות אכניס אותו לרשימת הספרים שבראש שלי.

  2. דחייה? ניחא. כיף לקבל תגובות כאלו, בעיקר כשחוזרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: