Skip to content

ספר מספר 6 – ארוחה עירומה.

מרץ 22, 2011

איני יכול להגיד כי אני זוכר רבות מ"ארוחה עירומה", ספר שנכתב על ידי וויליאם ס. בורוז. אני כותב את המשפט הזה בביטחון מלא, וללא כל נקיפות מצפון, על אףהעובדה כי קראתי את האחרון שבדפיו אמש, בשעת לילה מאוחרת. אם להשתמש במילותיו של פרויד, ידידי הטוב – הדחקתי. וזה לא כי אני חלש אופי, יש סיבה למנגנון ההגנה הזה – קראתי ספרים רבים במהלך חיי (לפחות בהשוואה לגילי הצעיר), ואף על שניתן להטיל ספק, ויש להטיל ספק באיכותם, יש משהו בכוחה של כמות. וכאדם שקרא כמות ספרים מכובדת אני מכריז בזאת כי "ארוחה עירומה" הוא הספר המחריד והמזעזע ביותר בו נתקלתי בימי חיי. אלו לא הקונדומים המשומשים וגם לא מדובר בסקס הסיזיפי וההומוסקסואלי, לא ניתן להטיל את האשם גם על הג'אנקי חסר השם שמופיע שוב ושוב במהלך הספר, תוך כדי תיאור מפורט של בהייה בנעל במשך יותר משמונה שעות. השילוב של השלושה יחדיו גם הוא לא אחראי, כי אם דבר מה אחר.

אולי זו הזילות המאפיינת את כתיבתו של בורוז, המילים הגסות המצויות בשפע, ההערות הכתובות בסוגריים, במרכזו של הסיפור ולא למטה בכוכבית כפי שהיה עליהן להיכתב, זה הוא הטון הדידקטי, המדעי כמעט, המאפשר לקורא להיכנס לרגע חטוף לעולם אחר, עולמם של הג'אנקים. אותו עולם רחוק מלהיות נעים. כל זמן בו החזקתי את הספר תקפה אותי תחושה נוראה של בחילה. בעת הקריאה בחלקים מסוימים התגברה התחושה הזו עד כדי מצב בו נאלצתי להניח את הספר, לנסות ולקחת נשימה עמוקה. הבחילה הזו לא עזבה אותי גם שעה, שעתיים או שלוש לאחר שסיימתי לקרוא את אותם קטעים מזוויעים במיוחד. היא עולה בי גם בשעה בה אני כותב שורות אלו.

ארוחה עירומה אינו רומן ואינו גם אוסף סיפורים קצרים, כי אם אנתולוגיה של וויגנטים – חלקם קצרים יותר, חלקם קצרים פחות. אותם וויגנטים עוסקים לרוב בהומוסקסואלים, ג'אנקים ודמויות ססגוניות, אך דמיונו הקודח (תרתי משמע) של בורוז מאפשר לו לרקוח ולכתוב באמצעות תוכנה של אותה מרקחת, ממש כמו בשיעור שיקויים, גם על תחומי חיים אחרים.

חלק מאותן דמויות מופיעות ביותר מוויגנט אחד, אחרות זוכות לככב רק במספר מועט של עמודים בתיאטרון האימים. אחת הדמויות החביבות על בורוז היא דוקטור העונה לשם בנווי, המהווה מעין גרסא אקסטרה ווגנטית של ד"ר מנדלה. ד"ר בנווי עומד בראש המחלקה למניעה וטיפול בבריאות ונפש, אהבתו הראשונה הייתה סרטן והוא עוסק בעיקר ביצירת אורגנזומים וניסויים בסובייקט. הוא גם עומד בראש מדינה בה הצליח ליצור אימה ללא שימוש בעינויים. בזמנו החופשי הוא מנתח אימהות יולדות במתכת שהוציא מפחית שימורים, בזמן הניתוח הוא מביע את זלזולו העמוק בהיגיינה. לעתים הוא מספר בהתלהבות על אחדים ממוריו, אחד מהם הכיר כל עצב ועצב בגופו של אדם באופן אישי. זה לא מנע ממנו להתפוצץ יום אחד בשעה שנסע במכונית עם דוכס בעל שם מסובך. שום דבר לא נשאר ממנו, אפילו המוח מת. הדוכס אסף את השאריות והציב אותן מאחורי זכוכית יקרה במוזיאון.

וויגנטים אחרים הם דווקא הוראות בימוי לסרטי פורנו מחרידים במיוחד (עד כדי כתיבת הצירוף "פייד אאוט" במקום המתאים). התסריטים הללו כוללים תליות, קשירות ומשחקים מיניים אחרים לתיבול הסקס. אחד מהם, הזכור לי במיוחד נקרא "חדר המשחקים של חסן". מדובר בוויגנט אודות מועדון לשעשועים מיניים להומוסקסואלים בלבד. גברים צונחים מלמעלה, אחרים עולים מטה אל מעלה. אחדים נתלים בשעה שמזיינים אותם מאחור, לאחרים רק תולים את הזין בטקס מחריד הנקרא "התלייה האחרונה". כאשר מגיעות נקבות מיוחמות ומבקשות מן הגברים המתרומיים שיזיינו אותן, נכנסים השניים להיסטריה ושולפים חרבות, עושים טבח בנשים. למזלים של המתרוממים (או שאולי דווקא של הנשים), מגיע עדר רב של שוויצרים, תופס אותן ובוחר משם. הגברים ששלפו חרבות זוכים בנזיפה אישית.

התפישה האסתטית המאפיינת את ספרו של בורוז היא ייחודית, וניתן לנסות ולסכמה בתמונה שאבקש מכם לדמיין – כיכר מלאה בפסלים של נערים עירומים הפולטים שמפנייה צחורה מכל החורים, כולל האחד הקטן שנמצא מקדימה ולא למעלה. מאחורי הנערים הפולטים פזורים להם להקות, להקות, של קונדומים משומשים.

הטירוף החובק את דפי הספר לא מאפשר לפרטים הקטנים, לדמויות ולקווי העלילה לשמור על צורתם המקורית, אלו מתערבלים ומתאחדים, מופרדים כמו חלמון של ביצה ומתערבלים שנית, המטמורפוזה הזו היא תהליך כואב וציורי עד מאוד גם לקורא ולא רק למחבר ולאלו שהוזכרו לפני כן. הצורה החדשה של הפרטים שונה מהצורה המוכרת לקורא עד כדי כך כי בלתי אפשרי לזכרה, והקורא נשאר רק עם תחושות וקמצוצים של נרטיב.

התרחקו מהספר הזה כפי שמרחיקים אש ממים, אלא אם כן קיימות בכם נטיות מזוכיסיטיות. מדובר בחוויה רגשית ברוטלית וכואבת במיוחד.

 


מודעות פרסומת
12 תגובות
  1. ביקורת ממש טובה והכל. התיאורים של קטעים מהספר מגעילים ומעוררים חשק לקרוא אותו בכל זאת. אהבתי גם את הרעיון של לכתוב על תמונה ולדמיין אותה וככה הספר מרגיש. והפסקה לפני האחרונה לא ברורה אבל יפה.

  2. האמת היא שהתיאורים שלך הפכו את הספר לקצת מעניין. אני הייתי מעדיפה לקרוא ספר כמה שיותר אקסצנטרי שיישאיר עליי רושם וקצת מחשבות,מאשר רומן רגיל עם אותן מוסכמויות קבועות. זה נכון שאפשר להשיג את המוזרות של הטקסט בכל מיני דרכים שונות והדרך של התבאטויות מיניות היא הקלה ביותר,וזה באמת מוריד מהערך של הספר. אני רק חושבת שקצת טראש מידי פעם לא מזיק.

  3. מממ, אני לא חושב שהתבטאויות מיניות מורידות מערכו של ספר. כלומר, זה תלוי איך משתמשים בהם ומתי, אבל לפעמים הם דווקא הדרך הטובה ביותר. מעבר לעובדה שהם כבר הפכו להיות כל כך דבר שבשגרה, שהאקסצנטריות שהייתה טמונה בהן הולכת ונעלמת. זה לא קצת טראש זה המון טראש, בכמויות אדירות, בחיים לא נתקלתי בכמויות כאלו של טראש, יש בזה משהו.

    • אם הספר הצליח להתבלט,אז אולי הוא עשה את העבודה שלו וזה מה שחשוב. גם לי אין בעיה עם התבאטויות מיניות,רק שזה לפעמים יוצא בנאלי משימוש יתר. שמעת פעם על ז'ורז' בטאיי?

  4. מממ, יש כאלו שטוענים שהוא הספר המשפיע ביותר במאה העשרים. נשמע לי קצת מוגזם באופן אישי, אבל לכי תדעי. לא שמעתי, אני אחפש בגוגל עכשיו. ממליצה על משהו ספציפי שלו?

  5. סיפור העין או הבלתי אפשרי. אני יותר אהבתי את הראשון.

  6. אקח מחר מהספרייה, תודה. ושאלה קטנה – מסנג'ר יש?

  7. נג:) permalink

    אוף, כתבתי תגובה מה זה מושקעת אבל שכחתי להקליד מייל אז היא נמחקה >:
    קודם כל, כמו שכבר אמרתי לך, כל הכבוד על כמות הספרים, ועל הפרוייקט הזה בכלל 😉
    דבר שני, הכתיבה שלך קולחת, נעים לקרוא.
    אבל- לא אוהבת את המילה נקבות. מה פתאום אתה משתמש במילה הזו? היא מנמיכה בכמה רמות כל טקסט. יש מילים יפות יותר, תמצא אותן P:
    חוץ מזה, נשמע ספר מפחיד! לא קראתי כלום מהרשימה שלך בינתיים, וגם לא נראה לי שאני אקרא (דוקטור שחותך נשים? אמא'לה! XD)
    בהצלחה 🙂

    • נג:) permalink

      תתעלם מהסמיילים הצהובים ם:

      • באיחור קל – הסופר הוא זה שהחליט להשתמש במילה נקבות, לא אני, השתמשתי בה כדי להעביר את האווירה השרויה בספר. תודה על התגובה והכול (:

Trackbacks & Pingbacks

  1. ספר מספר 7 – זאב הערבה. « מתחת לאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: