Skip to content

ספר מספר 4 – מראה מעל הגשר

מרץ 15, 2011

חלקכם וודאי תוהים לאן נעלמתי, לא נעלמתי – התעצלתי. התעצלתי לכתוב פוסטים (זו עלולה להיות משימה מתישה, על אף ההנאה הרבה הכרוכה בה), ספרים דווקא קראתי. מחר יתפרסם פוסט נוסף אודות "ספר הדרך והסגולה" (שירה סינית), אולי אפילו שניים, תלוי בהספק, בשעה שבה אחזור מבית הספר ובשעה בה אחזור מן האוניברסיטה.

בכל מקרה – אורן, חברי הטוב, לומד במגמת תיאטרון בבית הספר. במסגרת המגמה נאלץ המסכן לקרוא מחזות הנכתבו על ידי מחזאים טובים פחות ומחזאים טובים יותר.לעתים עליו גם ללמוד ביוגרפיה של אחד מהם. אני לא נאלץ ללמוד ביוגרפיות בעל פה,אבל מהקריאה ב"מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר דווקא נהניתי. כנראה שיותר מאורן.

"מראה מעל הגשר" הוא מחזה המעניק לקורא חלון פנורמי אל כשישה חודשים בחייה של משפחה אמריקנית המורכבת משלוש נפשות – דוד, דודה ואחיינית הנתונה להשגחתם. המחזה נפתח בהגעתם של שניים מקרוביה האיטלקים של ביאטריס(הדודה). לשניים הובטח מחסה בלתי חוקי בבית המשפחה לתקופה בלתי מוגדרת אך בכל זאת מוגבלת. כל אחד מן הקרובים (מרקו ורודלפו) מגיע לאמריקה מסיבות שונות – בעוד מרקו, המבוגר שבהם, נסע אל אמריקה למען אישתו וילדיו הזקוקים לכסף, רודלפו מגיע אל אמריקה דווקא משום הבילויים, ההנאות והאפשרויות שאפשר למצוא בה.

העניינים מתחילים להסתבך כאשר קאתרין (האחיינית) ורודלפו מתחילים לצאת. אדי(הדוד), אינו מרוצה מהסידור, ואף ממציא עלילה וחשדות בנוגע לנטיותיו המיניות של רודלפו. אך ככל שמתקדמת העלילה מסתבר כי לא רק רודלפו הוא זה החושק בקאתרין כי אם אדי עצמו.

העלילה הסבוכה והמלודרמטית הזו, העלולה להזכיר לקוראים אופרת סבון דרמטית(במובן הקלאסי של המילה), מאפיינת מאוד את כתיבתו של ארתור מילר. אך שלא כבדרך כלל, למחזה לא מתלווה אותה נימה וחזות גברית המופיעה ביצירותיו האחרות.ההפך הוא הנכון, אל המחזה מתלווה חזות מטונפת, שיש בה במלוכלכות שלה משהו אלגנטי. והלכלוך הזה שמהווה תחילה חלק מן הרקע של המחזה, הולך והופך למחזה עצמו, עד כדי כך שהוא מפסיק להעביר לקורא את הרגש העביר מלכתחילה ותופס תפקיד אחר – נשי במקצת. היינו הך אבק המטואטא בידיים רכות אל אחורי הבמה, שם צמח והפך למשהו אחר, יפה יותר, ולא רק מן הבחינה האסתטית הפילוסופית.

נוסף על כל אלו, הדיאולוגים נהדרים – קל מאוד להיכנס אל המחזה (בזכותם) וקשה מאוד לצאת ממנו ומן האווירה שהוא משרה בקורא (גם בזכותם). אולי זו הפשטות הבהירה בה מועברים הדברים ואפשר שמדובר דווקא בנוכחות שיש לדמויות, או אולי זו דווקא הפשטות שיש ביצירה כולה, הזורמת בנימי נימה של היצירה כאילו הייתה מערכת דם אמיתית. מעבירה את האבק שהופך וצומח למשהו יפה יותר, לכל אות ואות, לכל קו וקו.

העובדה כי המספר הוא דמות של ממש, הבאה באינטרקציה עם הדמויות האחרות שבמחזה תוך כדי ניבוי העתיד לבוא, מוסיפה אף היא. ניתן למצוא קווים דומים בין דמות המספר לדמות המקהלה (או ראש המקהלה) בטרגדיה היוונית (תודה אורן), לא רק בגלל התפקיד הדידקטי כי אם גם בזכות החשיבות שיש לה בכל הנוגע לקידום העלילה.

לסיום, מדובר במחזה שכיף לקרוא, גם אם הוא לא מהווה את מיטב ספרות העולם, מין יצירה ספרותית שכזו, שקוראים בארבעים וחמש דקות, אולי אפילו קצת פחות ונהנים ממנה. כנראה שגם שוכחים אותה.

 

מודעות פרסומת

From → מחזה

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: