Skip to content

ספר מספר 2 – סיפור פשוט

מרץ 10, 2011

לאחרונה אני קורא ויותר מה שמכנים – "ספרות יפה" או ספרות מופת". לפעמים גם שילוב של השניים, לא יודע איך לקרוא לזה. כיוון שמדובר בספרות, יהיה טיפשי מצידי לנסות ולחוקק חוקים, להגדיר. אף על פי כן אני רוצה לנסות. ספרות יפה היא אוסף של יצירות ספרותיות שהמשפטים שבהן (נתעלם לרגע מן השירה, כבודה מונח במקומה) משאירים אותי פעור פה, בוהה בתקרה או ברצפה – המום. ההלם הזה, לא צריך לתקוף אותי בכל פעם בה אני קורא משפט וגם לא בכל משפט שני. למעשה, כשדבר שכזה מתרחש הספר הופך להיות בלתי קריא (ראו ז'אן ז'נה). צריך שיתקוף אותי מפעם לפעם. לפעמים, אני רוצה להניח את הספר ולהתפעל מהבחירה במילים, מהשלמות שיש במשפט, מהרעיון העומד מאחוריו ולא מהסיפור. מהמשפט. אני רוצה לקרוא משפטים, שהקריאה בהם כיחידה נפרדת היא יפה ומרשימה בפני עצמה.

כותבים סוג א' הם אלו הכותבים משפטים שכאלו. כותבים סוג ב' הם אלו הכותבים סיפור, אוסף של משפטים, המשאיר את הקורא עם תחושה דומה. כותבים סוג ג' לא עושים לא את זה, ולא את זה. ראוי לציין שלמרות כל היומרות והחשיבות העצמית שאני מפגין, אני לא מתכוון ומתיימר באמת ובתמים להגדיר את שני המונחים האלו, רק לנסות ולתת כיוון, נקודת מבט.

ואיך כל זה מוביל אותנו לעגנון (שכתב את "סיפור פשוט") – אימא, שראתה שהתחלתי לקרוא ספרים מסוג קצת אחר, ספרות יפה, הציעה לי לנסות ולקרוא רומנים וסיפורים קצרים של עגנון. היא טענה (זה לא ציטוט מדויק), שכל זוכי פרס נובל הם כותבים מן הסוג הראשון, לפיכך, גם עגנון יהא כותב שכזה. טענה שאיהנה מהמשחק עם השפה, מהעושר שלה, מהייחוד שלה, מכל אלו ומהדרך בה מספר עגנון את הסיפור. טענה וטעתה. טעות חמורה.

אני לא יודע לכמה מכם (קוראיי הרבים) יצא להיתקל באחד מסיפוריו הקצרים של עגנון במהלך לימודי הספרות המשעממים במיוחד שבבית הספר (לי עדיין לא יצא, השבח לאל), אבל בטוחני כי כל מי שניתקל הבחין בסגנון הכתיבה הייחודי של הסופר המדובר. כשאני כותב "סגנון כתיבה", אני מתכוון למספר רב של דברים. אך במקרה הזה, או לפחות, בחלק זה של הביקורת למילים בהם נוהג עגנון להשתמש – "בתי ידיים" במקום כפפות, "יצתה" במקום יצאה, "טינא" במקום תשוקה מינית ו"יושבי קרנות" במקום הולכי בטל. "מילא" אמרתי לעצמי לאחר שסיימתי לקרוא את העמוד הראשון, רומן זה בכל זאת נכתב לפני יותר מכשבעים שנה. אלא שאותו מילא הלך והתברר כמוטעה, ממש כמו הצעתה של אימי. למה הכוונה? כבכל הטקסטים "הקשים", גם ל"סיפור פשוט" מצורף מילון מונחים (או פירושים, ולא בספרון נפרד). מילון זה נועד לסייע לכם בכל פעם בה תפגשו במילים כמו המילה "נימא" (פגום ופסול, למקרה שתהיתם). נשמע כיף, לא? אז זהו – שלא. בכל פרק מופיעים לערך כשניים עשר מילים חדשות. מה גם, שעגנון חוזר ומשתמש באותן המילים שוב ושוב, אך מילון הפירושים מפרשן פעם אחת בלבד -לאחר ההתקלות במילה יהא עליכם לשננה.

לא מצאתי מפלט גם במשפטים המופלאים כביכול. בספר כולו לא מצאתי אפילו משפט אחד שגרם לי לעצור ולהרהר בו ביראת כבוד. משפטים שגרמו לי לעצור ולהניח את הספר בייאוש, היו דווקא לא מעט. למעשה, הרומן עצמו מהווה משל דתי גדול במיוחד וכזה הוא גם סגנון כתיבתו – סתום ובלתי ברור. בחוסר הבהירות הזה אין שמץ של יופי, וחבל כי יכול היה להיות. המשפטים וסגנון הכתיבה הזה מקשים עד מאוד על מצב של סנכרון בין הקורא לכותב, ואף מונעים את היווצרותו של קתרזיס.

לכל אלו מתווספת גם עלילה משעממת במיוחד (שדווקא מהווה את העיקר, בניגוד לספרו של ז'יד), אודות בחור דתי ומסכן בשם הירשל, הנאלץ לחיות בעל כורחו עם אישה אחת, אף על פי שבליבו הוא אוהב אחרת. בסופו של דבר הלה משתגע ומובל לבית חולים פסיכיאטרי (כדי לגלות האם החלים ועזב את בית החולים, יהא עליכם לקרוא את הספר או את הדף בויקיפדיה. רמז: בחרו באפשרות השנייה).

הפעמים היחידות בהן מצליח הספר להמריא במקצת, הם אותם קטעים המכילים פרובוקציות של פעם, או כפי שאני מכנה אותן – "פרובוקציות דתיות". דתיות משום שהן נעשות בהיסוס ומלווה אותן תחושה של רגשות אשמה ואיסור, של דת. את התחושה הזו דווקא מצליח עגנון להעביר היטב, אבל שלא יהיה לכם ספק – גם זאת הוא הורס בסגנון הכתיבה הטרחני שכל כך מאפיין אותו.

אין לי אבחנה "ארטיסטית" של ממש. אני עדיין עסוק בלנסות ולהבין מי לעזאזל היה האידיוט שהעניק לו פרס נובל, ולמה, למה כל כך אוהבים אותו כאן? אולי אני צעיר מדי, אולי הספר לא עמד במבחן הזמן, ואולי אני לא יודע מה. בינתיים אני ממליץ לכל אחד ואחת מכם להתרחק "מסיפור פשוט", כפי שעל יהודים בשואה היה להתרחק מן הנאצים.

יום טוב וכולי תקווה שספרו של מורקמי שאני קורא כעת ("קפקא על החוף"), יהיה מוצלח יותר. עושה רושם שכן, ואם להיות כנה – זה לא קשה במיוחד.

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. DewNestry permalink

    מהסיפורים הקצרים שלו שקראתי (לבגרות) הוא לא היה גרוע כל כך (אבל יכול להיות שלא למדתי עדיין בדיוק באיזו רמה אתה נוטה להיות מלודרמטי, אז אולי הם היו גרועים באותה מידה). אבל הם בהחלט לא היו טובים. לא קראתי את כולם (תודה לאל, לא הכריחו אותי, רק אמרו לי), ואולי בגלל זה לא נתקלתי במילים כמו אלו שהזכרת (הדבר הכי גרוע שאני זוכר הוא שחוק, אבל אם אני לא טועה היו עוד כמה).
    בכל מקרה, כן, הוא די נוראי, ומה שקראתי מהסיפורים שלו היה יכול להיות חביב ולא יותר, גם עם כתיבה אחרת.

    אני חושב שאתה תהנה מאד מקנדיד אחרי זה, ד"א.

    פ.ס.
    באיזו שעה סיימת את הספר?

  2. "השבח לאל!" כתבת, ועוד בכתב מודגש. אסתרי מתהפכת בקברה.
    (זה אלון, אגב)

  3. בפעם האחרונה שבדקתי – אסתר עדיין חיה.
    טל, כבר דיברנו על זה במסנג'ר P:

  4. DewNestry permalink

    נעם ממש אוהב להשתמש בביטויים דתיים, לא ידעת?
    בעיקר כאלו עם הגיהנום.

  5. drshoko permalink

    קראתי רק סיפור אחד שלא, והוא בהחלט לא היה לגמרי לטעמי, אבל חשבתי שזה סתם מקרה אחד, כי זה היה סיפור שהוא כתב לחילי הבריגדה היהודית (הסיפור "האדונית והרוכל", למתעניינים). על כול פנים. סקרנת אותי, ומשום מה, נתקפתי חשק עז לקרוא את הספר על כול פנים XD

    • DewNestry permalink

      למדתי את האדונית והרוכל לבגרות.
      הוא היה חמוד, אבל הפירוש שלו די ממש הרס אותו. המסר שלו די סתמי לדעתי.

      בכל מקרה, היה שם ציטוט חמוד: "המרבה לשאול מעמיק לו שאול."

  6. thegeekmagnet permalink

    מבטיחה לך שהאנשים של נובל יודעים מה טוב..וגם אלה ששמו אותו על השטר הקדישו לזה קצת מחשבה..תן לעגנון ניסיון נוסף (אם יורשה לי להציע סיפור קצר, "פרנהיים". במילא תצטרך ללמוד אותו לבגרות אז אי אפשר להגיד שבזבזתי לך את הזמן )

  7. אני באמת חושב שהם יודעים מה טוב. כל הספרים שלהם שקראתי מלבד האחד המדובר הוכיחו עצמם נאמנה. אולי אתן לעגנון נוסף? פרנהיים אמרת?
    תודה על התגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: